בפעם הראשונה שנחשפתי לעולם התיאטרון היה זה כשעבדתי כמלבישה בתיאטרון ״החאן״ בירושלים. באותה תקופה למדתי בבצלאל עיצוב אופנה, אך עם הזמן הבנתי שהמדיום מגביל אותי ושליבי מבקש חופש ליצור בכל המדיומים. אז עוד לא הבנתי שמה שאני מחפשת עומד לנגד עיני. עזבתי את בצלאל, עברתי לתל אביב והתחלתי לעבוד בתיאטרון ״הבימה״. מאחורי הקלעים גיליתי עולם עשיר, עבדתי עם מעצבי תלבושות ותפאורה שבוראים עולם במו ידיהם וזה הפעים אותי. תוך כדי, כאילו משמים, נשלחה אלי הזדמנות להתמיין ללימודי עיצוב תפאורה ותלבושות בסמינר הקיבוצים, ומשם התחיל מסע מרגש ומעצים שנמשך ארבע שנים.
תמיד הייתי מאוד מושפעת באופן בלתי מודע ממרחבים וחלל בחיי היום-יום. התאורה, הפריטים והצבעים שמקיפים אותי, מעצבים את תפיסת עולמי ומעוררים בי רגשות ותחושות שמלווים את החוויה שלי. כשהתחלתי להתנסות בעיצוב תפאורה, הבנתי איך מבלי שנשים לב כמעט, עיצוב החלל מכריע את הדרך בה אנו מתנהלים במרחב ומשפיע על התנועה וההוויה שלנו. האפשרות להשפיע באופן מודע על המרחב ולתת עומק ורבדים נוספים שמבטאים את ההשקפה שלי על המחזה מרגשת אותי. אין רגע מספק מלצפות בהצגה שעיצבתי מתרחשת על הבמה ולהיות עדה לתהליך. איך סקיצה שציירתי תוך כדי שיחה עם במאי, לאט לאט קרמה עור וגידים וקמה לחיים אחרי חודשים של עבודה.
