קרינה סילישטיאן

רובע י'

אני זוכרת את ריבוי המזגנים בחוץ, את הגרפיטי ברוסית על גבי קירות הבתים ואת ארונות החשמל המשותפים הנמצאים ברחוב. את ההופעות ברוסית במתנ"ס השכונתי ואת "המרכזון" שבו התכנסו כל הסבים והסבתות ודנו על פוליטיקה של מדינה אחרת בשפתם.

בעבודתי אני תופרת קשרים סמויים וגלויים בין אנשים, זיכרונות, והעיר בה גדלתי- אשדוד. הצילומים מופרעים ברקמה ובמילים, מסרבים להציג את הדברים כפשוטם.

דרך התבוננות על בגד אחד, בני משפחתי הגרעינית מספרים את חייהם וזכרונותיהם מאוקראינה ומישראל. הדיוקן של העיר אשדוד משתקף מבעדם ודרכי- דור ראשון בארץ, דור ראשון בעיר. אני מנסה לחזור למבטי כילדה הגדלה באזור שהולך ונבנה לצורך אכלוס העלייה מברית המועצות, אבל הזיכרון קטוע. זהו סיפור אהבה- שנאה עם המקום בו גדלתי.

תמיד הרגשתי חצויה בתוכי, לפעמים יותר רוסיה ולפעמים יותר ישראלית. למרות שלא ביקרתי במולדת הורי מעולם, אני מרגישה שאני מכירה אותה כחלק ממני

מנחה: גסטון צבי איצקוביץ

  • שלושה תצלומים, שניים של דיוקנאות של אנשים, תצלום חזית בניין, ושני דפים עם טקסט
  • אישה לבושה בגדים אדומים, מלפניה בננות על השולחן, האישה מביטה לצופה
  • חזית של בניין מגורים, תריסים וסורגים של חלונות, מזגנים ועמוד תאורה
  • תקריב גרם מדרגות, שתי מדרגות, מעקה שחור ברקע עציץ
  • תצלום בנין, צילום של שתי מרפסות, חוטים לבנים וכתומים רקומים
  • אישה לבושה חולצה לבנה, על כתפה מונח ג'קט שחור עם פסים לבנים, האישה מביטה למצלמה